יום ראשון, יוני 01, 2008

חב"דניק, ברסלבר ומרכזניק...

חב"דניק, ברסלבר ומרכזניק מגיעים לבית דין של מעלה. אחרי הדיון מובילים אותם למעלית, והיא מתחילה לרדת. ככל שהיא יורדת, והאוויר מתחיל להתחמם, הם מבינים שפניהם מועדות לעמקי שאול.

הברסלבר צועק מיד "רבנו, תושיע אותי!"

שתי ידיים מופיעות משום מקום, תופסות את הברסלבר בפאות, ומושכות אותו משם.

החב"דניק צועק "רבי, הצילו!"

מופיעה יד ומושיטה לו דולר ועוד דולר, נשמע קול "ברכה והצלחה", ואז החב"דניק פשוט נעלם מן המעלית.

בינתיים המעלית הספיקה לרדת עוד, וכבר נהיה ממש חם. המרכזניק רואה ככה, ומתחיל לצעוק גם הוא:

"ברוך

אתה

ה'

אלוקינו

מלך

העולם

אשר

קידשנו

במצוותיו

וציוונו

לקרוא

את

ה ה ל ל!"

המעלית נעצרת מיד בחריקת בלמים, שני מלאכים מבוהלים פורצים פנימה בסערה, ושואלים אותו "מה קרה לך? אתה יודע לאן אתה יורד?"

"בטח שאני יודע" משיב המרכזניק, "לגיהנום"

"אז על מה אתה אומר הלל? השתגעת?"

"בכלל לא. אתם סתם קטני אמונה ומיואשים.
אמנם זה גיהנום, אבל זה אתחלתא דגן עדן!"

(תודה למשה גנוט ולאלי טישלר)

יום חמישי, מאי 29, 2008

הניסוי הגדול בהיסטוריה בחשיבה חיובית

אחת השאלות הכואבות לציונים דתיים היא האם הרב קוק וכל ממשיכי דרכו טעו? האם כל דרכם שקר גמור היא?
התשובה היא שהם לא טעו, אבל גם לא צדקו. הם לא טעו - מפני שהם ניסו ליצור מציאות. הדיבור פועל, וכמוהו גם המחשבה. אם כן, אם נאמר הרבה פעמים "ראשית צמיחת גאולתנו" ונחשבו ונאמין בזה - נוכל לפעול שזה גם יקרה.
כך אני רואה את דבריהם של גדולי התורה הללו - דיבור על המציאות שמנסה לברוא אותה.
זה דומה ל"היה לא תהיה" הידוע לשמצה. "היה לא תהיה" היא קריאת קרב, וצריך להתייחס אליה ככזו. אך זה שהיא נאמרה אין פירושו של דבר שלא יכול לקרות גם אחרת. כפי שאכן קרה. וכמובן, אם מישהו ממשיך להאמין שלא היה חורבן מפני שהרב אמר "היה לא תהיה" - הוא עוצם עיניים, ומסרב להכיר במציאות האכזרית (וממילא אין לו יכולת לתקן אותה).
אז הניסוי של הרב קוק - ואחריו כל בני הציונות הדתית - בחשיבה חיובית, נכשל. המדינה לא נהייתה כיסא ה' בעולם. האם יהיה לציונות הדתית האומץ להכיר במציאות הקשה?