הניסוי הגדול בהיסטוריה בחשיבה חיובית

אחת השאלות הכואבות לציונים דתיים היא האם הרב קוק וכל ממשיכי דרכו טעו? האם כל דרכם שקר גמור היא?
התשובה היא שהם לא טעו, אבל גם לא צדקו. הם לא טעו - מפני שהם ניסו ליצור מציאות. הדיבור פועל, וכמוהו גם המחשבה. אם כן, אם נאמר הרבה פעמים "ראשית צמיחת גאולתנו" ונחשבו ונאמין בזה - נוכל לפעול שזה גם יקרה.
כך אני רואה את דבריהם של גדולי התורה הללו - דיבור על המציאות שמנסה לברוא אותה.
זה דומה ל"היה לא תהיה" הידוע לשמצה. "היה לא תהיה" היא קריאת קרב, וצריך להתייחס אליה ככזו. אך זה שהיא נאמרה אין פירושו של דבר שלא יכול לקרות גם אחרת. כפי שאכן קרה. וכמובן, אם מישהו ממשיך להאמין שלא היה חורבן מפני שהרב אמר "היה לא תהיה" - הוא עוצם עיניים, ומסרב להכיר במציאות האכזרית (וממילא אין לו יכולת לתקן אותה).
אז הניסוי של הרב קוק - ואחריו כל בני הציונות הדתית - בחשיבה חיובית, נכשל. המדינה לא נהייתה כיסא ה' בעולם. האם יהיה לציונות הדתית האומץ להכיר במציאות הקשה?