כשהייתי נער, תמיד עוררו בי תמיהה הידיעות על בחירות שהתקיימו במצרים, או בסוריה. 97 אחוזי הצבעה! כנראה שלמישהו שם מאוד חשוב שכולם יגיעו להצביע בקלפי.
כשגדלתי, הבנתי: ההצבעה היא בראש ובראשונה פעולה של אשרור – לא של השליט המסוים, אלא של המערכת, של השיטה. אם אני שותף למשחק, כנראה שאני חושב שהוא הוגן. שזו השיטה הנכונה.
לכן מתמוגגים כולם ביום הבחירות "זהו חגה של הדמוקרטיה". יש בזה באמת משהו יפה – במקום שיש בו דמוקרטיה. אבל כשמקיימים בחירות בברית המועצות בימיה ה"טובים", זה מעורר תחושת גועל, וגם רחמים כלפי האזרחים שמובלים לקלפי באקט שמסמל יותר מכל את חוסר הבחירה שלהם.
תאמרו: מה זה נוגע לנו? הרי כאן יש מפלגות, ותעמולה, ועימותים בין מועמדים. הרי כל החלטה צריכה לקבל את אישורה של הכנסת.
אז זהו, שלא.
בבחירות האלה (ובדיעבד מתברר – בכל מערכות הבחירות שהתקיימו בישראל) המשחק מכור מראש. הן משום שמדינת ישראל אינה, ומעולם לא הייתה, דמוקרטיה; והן משום שמדינת ישראל צועדת במסלול קבוע מראש מראשית הקמתה, ואין שום דרך להסיטה ממסלול זה.
יש כאן מראית עין דמוקרטית. אבל דמוקרטיה ממש – לא. מוקדי הכוח האמתיים נמצאים בידי בית המשפט, שיש לו אג'נדה מאוד מוגדרת וחד ממדית (ושנלחם בחירוף נפש נגד המחשבה ששופטיו צריכים לבטא את הדעות השונות בעם), בידי התקשורת, המגויסת כולה לטובת שלילת יהדותה של המדינה, ובידי חבורות של פקידים, יועצים ובעלי השפעה, שאיש מהם אינו נבחר, ורבים מהם כלל לא ידועים בשמם. במצב דברים זה, הצבעה בבחירות מחזקת את השקר כאילו יש פה דמוקרטיה. הקשבה לתעמולת בחירות מהווה הודאה בהנחה כאילו יש קשר בין מה שאומרים התועמלנים לבין מעשיהם בעתיד. ציפייה לראות מי יזכה בבחירות מעידה על חוסר הבנה פוליטי מוחלט: זה לא משנה מי יזכה. מה שמשנה הוא מה התקשורת תרצה, ולמי הפרקליטות תתפור תיק, ואילו חוקים אהרון ברק יורה לחוקק או לבטל.
והטעם השני, היותר פנימי, הוא שבאמת מדינת ישראל לא מסוגלת לקיים משטר דמוקרטי, כיוון שכל הוויתה נשענת על שלילת הבחירה מן היהודים. "אתם חושבים שהם רוצים להקים מדינה, ולכן הם מורדים בה'? טעות בידכם! הם רוצים למרוד בה', ולכן הם מקימים מדינה". כך אמר ר' חיים מבריסק, בחדירה מופלאה אל אמת שרק היום מתבררת במלוא עוצמתה. חוט אחד חורז בין העלייה השנייה שנלחמה באיכרי העלייה הראשונה הדתיים, דרך ההשתלטות הכוחנית על כל מוקדי השלטון תחת המנדט, דרך ההתעלמות המכוונת מהשואה באירופה, דרך הסזון והתותח הקדוש באלטלנה, דרך גזיזת הפאות לעולים החדשים, וסיפוק עבודה לפי פתק ההצבעה, דרך האנטישמיות המתגברת כלפי כל מי שמייצג את היהדות, דרך החרבת ימית, מתן רובים למחבלים, הבריחה מלבנון וגירוש יהודי גוש קטיף, דרך העלאת מאות אלפי גויים ועידוד ההתבוללות בארץ, דרך השחיתות המושרשת כל כך עמוק בהווי השלטוני בישראל, ועד לגולגלות המנופצות בעמונה, אירוע שבו הגיעה הציונות לשיא ביטוייה ומיצוייה.
מדוע זה כך? מפני שכשבשורש תשתיתה של מדינה מצוי הרצון להיות "עם ככל העמים", מובן מאליו שכל מה שמפריע לנורמליזציה זו מוכרח להיגדע, ומהר. כשהצידוק העמוק ביותר לקיומה של מדינה הוא השואה, ברור שכל מה שחורג משרידות מינימלית ומצביע אל עבר ייעוד כלשהו, פוגע במוסריותו של אקט הקמת המדינה. היהדות מאיימת על עצם קיומה של המדינה המתקראת "מדינת היהודים", ולכן מלחמת עולמים תשרור ביניהם. מעניין שדווקא בשתי הפעמים שבהן היה נראה שעם-ישראל בחר בדרך יהודית יותר – בתשל"ח ובתשס"ג – הוכח כמה מסלול ההתרסקות של המדינה קבוע מראש, ללא שום מוצא: חורבן. חורבן סיני וחורבן קטיף.
המסקנה ההכרחית מכל זה היא שהדבר שעם ישראל זקוק לו ביותר עכשיו הוא תודעה חדשה. תודעה שאינה כפופה לכללי המשחק הנוכחיים, אלא כופרת בעצם מוסריותם, ומנסה לבנות את האלטרנטיבה שתתגלה כאשר הכול כאן יקרוס. ככל שיופיעו אנשים רבים יותר שהתנתקו מכל מחויבות נפשית למשטר הנוכחי, כך הוא ילך ויאבד את כוח אחיזתו. ככל שאנשים רבים יותר יחלמו את המדינה הבאה – את המשטר הבא שיקום בארץ ישראל – ויפסיקו להיאבק כדי לתקן את מה שאינו בר תיקון – כך תבשיל המדינה היהודית מהר יותר, ותהיה מוכנה לתפוס את מקומה של המדינה האנטי יהודית הנוכחית.
ואיך בונים תודעה כזאת? קודם כל ב"סור מרע": כפירה בעצם השיטה. אי הסכמה לאשרר אותה שוב. מי שנמנע מלהצביע, מבטיח עתיד אמיתי לילדיו: עתיד שבו שוטרים לא יוכלו, בהגדרה, לנפץ את גולגלותיהם. כיוון שבמצב הדברים הנוכחי, בכל תוצאות שיהיו בבחירות, מנפצי הגולגלות ימשיכו לחגוג, כי הגולגלות שלנו מכילות תודעה שמנוגדת למהותה של המדינה הנוכחית.
אסור לזלזל בפעולת אי ההצבעה. לא לחינם נלחמים משטרים דיקטטוריים על כל מצביע, להביאו לקלפי. האזרחים המסוכנים ביותר לעתידו של משטר הם אלה שבוחרים לחיות לצדו, ולא תחתיו. במצב דברים זה, וכאשר האמת תתפשט (והיא תתפשט, כי עכשיו היא סוף סוף אמיתית, בלי גמגומים ו"הסברים") שלטון הרשע יתמוטט כמגדל קלפים. זה קרה לכל משטר דיקטטורי. זה קרה לכל מלך רשע בישראל. זה יקרה גם כאן.
יום ראשון, פברואר 19, 2006
מי שלא מצביע - משפיע!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה